פסק-דין בתיק ת"א 29685-10-10

1.      התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע לתשלום סך של 67,482 ש"ח, המורכבים מיתרת חובה שנצברה בחשבון העו"ש בסך של 44,195 ש"ח (יתרה הכוללת ריבית אשר נצברה בחשבון עד ליום 1.10.10 ) וכן מיתרת חוב בגין שימוש בכרטיסי אשראי המסתכמת בסך של 23,287 ש"ח.

2.      הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובהחלטה מיום 8.3.11 נקבע כי תינתן לו רשות להתגונן לעניין הסכום הנתבע וכן לעניין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלותו של התובע.

3.      בהתאם להסכמת הצדדים נקבע כי הנתבע יחל בהבאת ראיותיו ולאחר מכן התובע יגיש ראיותיו, כאשר הצדדים יטענו לעניין נטל ההוכחה במסגרת הסיכומים בתיק.

4.      התובע הגיש תצהיר של הגב' רונית רוקח, הנתבע הגיש תצהיר מטעמו.

טענות התובע

5.      לטענת התובע חשבונו של הנתבע הוא חשבון פרטי אשר בעת הרלוונטית להפסקת הפעילות בחשבון בחודש אפריל 2011 עמדה מסגרת האשראי בחשבון על סך של 10,000 ש"ח. בהתאם לכתב התחייבות עליו חתם הנתבע הועמדה לו מסגרת האשראי לשנה החל מיום 3.5.09 עד ליום 3.5.10. לטענת התובע לאחר חתימת מסמכים אלו ביקש הנתבע להגדיל את מסגרת האשראי בחשבון, אך נוכח הכנסותיו הזעומות בקשתו נדחה. מחשבונו של הנתבע חויבו שישה כרטיסי אשראי שונים עם מסגרות עצמאיות.

6.      במהלך חודשים פברואר-אפריל 2010 חרג הנתבע ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון מספר פעמים. בנוסף הוטל על החשבון עיקול לטובת עיריית ראשון לציון על סך של 18,025 ש"ח. בתקופה זאת ביקש התובע מהנתבע כי יסדיר את החריגות ויימנע מהן. עוד טען התובע כי פנה אל הנתבע והודיע לו על העיקול (סעיף 13 לתצהירה של הגב' רוקח).

7.      ביום 23.3.10 שלח התובע לנתבע הודעה על חריגה ממסגרת אשראי (נספח ח' לתצהיר הגב' רוקח) ודרישה לכיסוי החריגה ולמניעת יצירת חיובים נוספים שיש בהם להגדיל את החריגה ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון. לטענת התובע הנתבע לא סתר או הפריך את קבלת הודעות התובע או ידיעתו בדבר עמדת התובע שלא לאפשר חריגה ממסגרת האשראי.

8.      ביום 4.4.10 לנוכח חריגת הנתבע ממסגרת האשראי לא כבד התובע שיק על סך 521 ש"ח שנמשך על ידי התובע בחשבון. ביום 12.4.10 לא כיבד התובע חיובים נוספים בסך של 1,400 ש"ח נוכח חריגות בחשבון.

9.      ביום 15.4.10 ולאחר חריגה שנמשכה חודש שלח התובע לנתבע מכתב התראה נוסף (להלן: " מכתב ההתראה") במסגרתו נדרש הנתבע להסדיר החריגות בחשבון תוך 10 ימים. במועד זה עמדה החריגה מהמסגרת על סך של 4,489 ש"ח, קרוב ל- 50% ממסגרת האשראי המאושרת. באותו היום הפקיד הנתבע שיק אשר נפרע רק לאחר שלושה ימים. לטענת התובע עוד בטרם עברו 10 ימים שב וחרג הנתבע משמעותית מהמסגרת וכבר ביום 21.4.10 שישה ימים לאחר המכתב, חרג הנתבע ממסגרת האשראי בחשבון בחריגה שעמדה על סך של 14,753 ש"ח.

10.  לטענת התובע ביום 22.4.10 ולאחר שהחריגות בחשבון חזרו חרף התראות התובע ביטל התובע את כרטיסי האשראי הבנקאיים בלבד, על מנת למנוע הגדלת החיובים בחשבון עקב חיובי כרטיסי האשראי בנקאיים. לאחר מכן נמנע התובע מלחדש את מסגרת האשראי לנתבע משפג תוקפה ביום 3.5.10 ולנוכח נסיבות התביעה.

11.  לטענת התובע, טענת הנתבע כי היו בידיו מקורות כספיים לכיסוי החריגה הוכחה כחסרת עיגון לנוכח העובדה כי לאחר 15.4.10 לא הפקיד הנתבע כל סכום בחשבונו אצל התובע. בהתייחס לטענת הנתבע בסיכומיו כי יכול היה לקחת הלוואה בשוק האפור, על מנת למנוע ביטול כרטיסי האשראי, טוען התובע כי יש בכך כדי להראות כי מצבו של הנתבע היה קשה באותה העת וכי לא היו בידיו אמצעים לגיוס כספם אלא מהשוק האפור. לעניין זה הוסיף כי לא ברור מדוע הנתבע לא עשה כן, על מנת לחזור למסגרת אשראי מאושרת ולמנוע ביטול הכרטיסים החוץ בנקאיים אשר נותרו בידו ואשר באמצעותם עשה עסקאות לפרסום עסקו.

12.  לטענת התובע חרף הדרסטיות אותה מייחס הנתבע לביטול כרטיסי האשראי כאילו כל עולמו חרב לא עשה דבר על מנת למנוע ביטולם או להשיבם חזרה למסגרת אשראי. עוד טוען התובע, כי הנתבע טען לאחר ביטול הכרטיסים על ידי התובע כי לא היו לו עוד כרטיסים, כאשר בעדותו התברר כי היו ברשותו עוד 7 כרטיסים נוספים בינלאומיים בתוקף (של בנק דיסקונט ולאומי) לעניין זה מפנה התובע לעדותו של הנתבע בעמוד 7 לפרוטוקול משורה 3 ואילך. עוד הפנה התובע לנספח י"ד לתצהירה של הגב' רוקח שהם מסמכים שגולו בגילוי מסמכים של הנתבע מהם עולה כי הנתבע המשיך בביצוע פרסום עסקו אף לאחר ביטול הכרטיסים על ידי התובע והן בדבר קיומן של מסגרות אשראי מספקות בכרטיסים אלה לביצוען של עסקאות הפרסום אותן טען כי הפסיק בחודש אפריל 2010. לטענת התובע עולה, כי הנתבע החזיק בכרטיסי אשראי אשר אפשרו לו גם לקנות במכולת וגם לפרסם באינטרנט וכי די בעיון בדפי החשבון על מנת לראות כי הנתבע ביצע רכישות בסופרמרקט וכן עסקאות עם גוגל ופייסבוק וכן רכישת מוצרים מחו"ל.

13.  בהתייחס לטענת הנתבע לגבי חיובי ריבית בחשבון, טען התובע כי תחשיביו של הנתבע אינם נכונים ואין להם כל בסיס, וכי היה עליו לפרטם במסגרת תחשיביו בתצהירו וראיותיו ואין די בהפניה לכתב ההגנה. בהתייחס לחיובי העמלות בחשבון טען התובע כי כל החיובים נעשו בהתאם לתנאי ניהול החשבון.

טענות הנתבע

14.  לטענת הנתבע בחודש מאי 2005 פתח את חשבונו אצל התובע, כאשר באותה העת היה שכיר ומשכורתו נכנסה לבנק באופן שוטף. בתקופה זו העמיד לו הבנק אשראי בסך של 35,000 ש"ח ללא בטחונות וכן כרטיסי אשראי בנקאיים, דבר המעיד על האמון שרכש לו הבנק ורצונו לדחוף את הנתבע לצריכת אשראי. בשנת 2007 ולאחר הפסקת עבודתו כשכיר הקטין לו התובע את מסגרת האשראי.

15.  לטענת הנתבע לקראת אמצע סוף שנת 2009 העבירו לו ילדיו סך של 153,000 ש"ח, כסף אותו קיבלו בירושה, על מנת לסלק את ההלוואה שלקח באותה תקופה וכן לסילוק מרבית חובות כרטיסי האשראי והוא עשה זאת ביוזמתו ובכך הקטין את האובליגו.

16.  לטענת הנתבע האירועים שהביאו לתביעה הם כי במהלך חודש פברואר 2010 נקלע הנתבע לחריגה קצרה ממסגרת האשראי בחשבון העו"ש. חריגה שארעה כתוצאה ממועד הפירעון הכללי של כרטיסי האשראי שהבנק עצמו הנפיק, כך שהאובליגו לבנק לא השתנה שכן הגדלת יתרת החובה בעו"ש לוותה בירידה מקבילה בכרטיסי האשראי. הבנק לא נקט כל צעד בגין החריגה והנתבע כיסה אותה תוך זמן קצר.

17.  לקראת סוף מרץ 2010 נקלע שוב הנתבע לחריגה דומה, גם הפעם עקב מועד פרעון כרטיסי האשראי וללא שינוי האובליגו הכללי לבנק, וגם הפעם הבנק לא נקט כל צעד והנתבע הצליח לכסות החריגה רק ב- 15.4.10. לטענתו הסיבה לכך שכיסוי החריגה התעכב בפעם הזאת נבעה מתקופת החגים במהלכה לא נפתחו סדנאות ולא היו לו הכנסות מרובות.